כתב הגנה - מדינת ישראל חלק ז'

ישראל – כתב הגנה[1], חלק ז'.

בראשית דבריי אציין כי קודמים למאמר זה שישה מאמרים שראוי לקרוא אותם על מנת להבין את האמור במאמר זה.

האשמה: הפגיעה של ישראל בפלשתינים היא הסיבה לסכסוך ישראלי ערבי.

מענה לאשמה: על מנת להשיב לאשמה זו, שחוזרת כחוט השני בכל דיון פוליטי אליו אנו עדים בשנים שעברו ובימים אלו, עלינו להתחקות אחר ההיסטוריה ומערכת היחסים בין השני הצדדים עובר להקמת המדינה וטרם היה העם היהודי רוב במדינת ישראל.

שנת 1937, וועדת פיל מציעה לחלק את ארץ ישראל לשתי מדינות לשני עמים, לשם כך היא מזמינה מספר רב של עדים שיבואו להעיד בפניה. עדים מהצד הפלשתיני ועדים מהצד היהודי.

חאג' אמין אל חוסייני, שהיה המופתי הגדול של ירושלים, מגיע להעיד בפניי הוועדה, כחלק מחקירתו הוא העביר להם מסר חד וחלק, הוא לא יכיר במדינה יהודית ו/או בזכות להגדרה עצמית של יהודים, יתרה מזו, הוא סירב באופן מוחלט "לערוב לשלומה של האוכלוסייה היהודית במקרה של הקמת מדינה ערבית פלשתינית", כלומר: גם אם לא תקום מדינה יהודית בחלק מארץ ישראל, אלא שתקום רק מדינה פלשתינית בה יתגוררו מיעוט יהודי, הוא לא יהיה מוכן להתחייב שיהודים לא ייפגעו, כך שהלכה למעשה אפילו השאלה האם היהודים יהיו כאזרחים סוג ב' (דִ'ימִי) לא עמדה על הפרק.

אני חושב שאין עזות פנים גדולה מזו, מנהיג שלא מוכן להתחייב לשלומם של אזרחים, גם אם אינם בני דתו, אינו מוכן להתחייב לתנאים בסיסיים, וגורע מכך, לא מוכן להתחייב לזכות הבסיסית ביותר של האדם ככזה – הזכות לחיים.

כמובן, שהתגובה להצהרותיו בפני הוועדה שללו באופן מיידי את הזכות של מדינה פלשתינית, זאת מכוח הסימטריה הטבעית שקיימת בכל אדם ואדם – כי מי ששולל את קיומו של האחר לא יהיה זכאי לזכות קיום משל עצמו, ולכן לא קמה מדינה פלשתינית בשום חלק ממדינת ישראל.

וועדת פיל סיכמה את עדותו של המופתי הגדול באלו המילים: "איננו מטילים ספק בכנותן או באנושיותן של כוונות המופתי הגדול ועמיתיו, אך איננו יכולים לשכוח את מה שאירע לאחרונה, חרף תנאי אמנות והבטחות מפורשות, למיעוט האשורי בעיראק; כמו כן איננו יכולים לשכוח כי שנאת הפוליטיקאים הערבים לבית הלאומי לא הוסתרה מעולם וכעת חילחלה ברקב האוכלוסייה הערבית בכלל".

לא הרבה השתנה במרצות השנים, את מקומו של המופתי הגדול מילא יאסר ערפאת, אשר מינה את אב בית הדין של הקרן המוסלמית בירושלים, אשר נשא את הדברים הבאים: "פלשתין כולה היא אדמה איסלאמית... היהודים גזלו אותה...לא יכולה להיות כל פשרה על אדמה איסלאמית". כלומר: לא מדובר בשאלה הקשורה במשא ומתן מדיני, אלא שמדובר בשאלה דתית שמייחסת את האדמה בארץ ישראל לאיסלאם. ברור לי שקורא ביקורתי יעמוד מיד על טענה זו ויתמה במה היא שונה מהטענה היהודית כי ארץ ישראל קדושה לעם היהודי ורבים המקורות היהודיים לכך, אשיב לו: כי רבנים רבים, וביניהם הרב עובדיה יוסף זצק"ל, פסקו כי יש לחלק את הארץ ולוותר על אדמות אם יש בכך למנוע שפיכות דמים, כלומר: קדושת הארץ לא דוחה את הבסיס לקיום אנושי בעולם, האדם קודם לאדמה, האדמה נועדה לאדם ולא האדם נועד לאדמה – גם אם לבסוף הוא מגיע אליה.

עד לכתיבת שורות משנתו של המופתי הגדול חייה ונושמת, היא הראיה, שבסקרים שנעשים בקרב הציבור הפלשתיני, באשר לקיומה של מדינת ישראל ולשאלת פתרון שתי מדינות לשני עמים, דעת הקהל מייצגת כי הפתרון הראוי בנסיבות הללו יגיע עם "שחרור פלשתין כולה", ורבים מהם סוברים שיש לעשות כן בכוח מזויין.

לאחר החתימה על הסכמי אוסלו נתפס יאסר ערפאת אומר את המילים הבאות: "אנו אנשי אש"ף (ארגון לשחרור פלשתין), נמקד כעת את מאמצינו בחלוקה של ישראל מבחינה פסיכולוגית לשני מחנות...בתוך חמש שנים, יהיו לנו שישה או שבעה מיליון ערבים החיים בגדה המערבית ובירושלים. נקדם בברכה את על הערבים הפלשתינים. אם יכולים היהודים לייבא כל מיני אתיופים, רוסים אוזבקים ואוקראינים כיהודים, אנחנו יכולים לייבא אלינו כל מיני ערבים... [אש"ף מתכנן] לחסל את מדינת ישראל ולהקים מדינה פלשתינית טהורה. נעשה את חיי היודים לבתי נסבלים באמצעות לוחמה פסיכולוגית והתפוצצות אוכלוסין; היהודים לא ירצו לחיות בינינו הערבים". דברים אלו נשא יאסר ערפאת בפני מנהיגים ערבים במלון גרנד הוטל בשטוקלהום. אגב יוער, כי גם לאחר הסכם אוסלו הצהיר יאסר ערפאת כי הסכם זה דומה להסכם חודיבייה עליו חתם הנביא מוחמד ולאחר שהיה מספיק חזק הפר אותו וטען שהפרה זו הינה לגיטימית בנסיבות המקרה.

לאור מקרא הדברים הכתובים, ברור לכל כי לא היהודים ולא היהודים הישראליים הם הגורם לסכסוך ולשפיכות הדמים. הפתרון עמד על השולחן מספר פעמים ובמספר הזדמנויות אך לא היו אלו היהודים שדחו אותו.  

לידור איזון, עו"ד

לפגישת יעוץ: 0507-331-551

למאמרים נוספים מאותו הנושא:

https://www.lidorlaw.com/index.php?route=blog/category&article_category_id=65



[1] סדרת מאמרים זו מבוססת על ספרו של פרופסור אלן דרשוביץ, ישראל – כתב הגנה וראוי לכל אדם להגות בהם וללימודם, הם מרחיבים את שכתוב בו ומעשירים עשרות מונים.