פרסום לשון הרע ללא ציון שמו של הנפגע

מבוא

במאמר זה אדון בשאלה האם פרסום לשון הרע, ללא ציון שמו שלא הנפגע, יכול להקים עילה לתביעה ?

טרם אענה על השאלה אספר כי לפני מספר חודשים נכנס למשרדי אדם מלח הארץ, כשכולו כואב, לחוץ ושבור, בשל פרסום שקרי שהציג אותו באור שלילי וגרם לו לנזקים רבים, אך ללא ציון שמו.

המפרסמים היו שידורי קשת N12, ישראל היום ואתר האינטרנט "בחדרי חרדים", אליהם פניתי במכתב התראה טרם נקיטת הליכים משפטיים בו הסברתי את שאסביר לכם עכשיו.

לשון הרע:

על מנת שתביעת לשון הרע תתקבל עלינו לעמוד בארבעה תנאים / מבחנים: ראשית, עלינו להוכיח כי מדובר בפרסום, דהיינו כי זולת הנפגע עוד אדם אחד לפחות שמע או ראה את הפרסום (סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע). שנית, עלינו להוכיח כי מדובר בתוכן שעלול לבזות, להשפיל, לגרום לשנאה וכו'  (סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע). משעברנו את שני התנאים הראשונים, עלינו להוכיח כי הפרסום לא חוסה תחת ההגנות שקבועות בחוק המתחלקות לשניים, הראשונה, חסינות מוחלטות (סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע), לדוגמה: דברים שנאמרו תוך כדי דיון בבית המשפט לעולם יקבלו הגנה מוחלטת מפני תביעת לשון הרע, גם אם יש בהם גנאי גדול וחריג, השניה, הגנות מכוח סעיפים 14 ו – 15 לחוק איסור לשון הרע שעניינם אמת בפרסום, ואל די באמת אלא שהיא צריכה להצמיח תועלת ציבורית, והגנת תום הלב, עלינו להוכיח כי המפרסם לא היה תם לב.

התנאים הנ"ל מהווים מסננת לצורך קיום חיוב של הפוגע לטובת הנפגע, אלא שהעיתונאים ורבים אחרים, מצאו להם שיטה, לפרסם לשון הרע על הנפגע ללא ציון שמו אלא שהקוראים המכירים את הנפגע ידעו מיד כי מדובר בו ואז הדבר כבר לא יישמר כסוד או כסיפור כללי אלא כפגיעה ישירה.

המחוקק היה ער לכך, בזכות החפץ חיים אשר חיבר את החיבור המונומנטאלי ביותר בעולם לדיני לשון הרע, וקבע בסעיף 3 לחוק איסור לשון הרע כי לשון הרע יכול להיות אפילו במשתמע או ברמיזה, אז, תקום לנפגע עילה לתבוע מכוח החוק.

בתי המשפט נדרשו לפרשנות סעיף 3 הנ"ל וקבעו כי אם ניתן להבין מתוך הפרסום במי מדובר הרי שיש בו משום לשון הרע המקים לנפגע זכות לפיצויים, כך לדוגמה קבע בית המשפט כי פרסום המתאר את פלוני כמי שגנב מחנות בחדרה ושהוא מתגורר בסמוך לה (ללא ציון שמו), מהווה לשון הרע הואיל וכל השכנים זיהו מיד במי מדובר (ע"א (חי') 114/75 תהילה רבינא נ' ארנון יונס), כך גם נקבע בתיק אזרחי 2430/58 שיכון עובדים בע"מ נ' הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ ואח' פ"מ כג' 151-152 (מול פס' 5 ו – 8 לרציו) 168-172.

את המעט המפורט בו ומעט יותר, העברתי במכתב התראה טרם נקיטת הליכים משפטיים למפרסמים הנ"ל שפגעו בשמו הטוב של הלקוח ששכר את שירותיי, אני ממתין למכתב תגובה מטעמם ומקווה שהם ישכילו להבין כי שפכו דמו על לא עוול בכפו ויהיו ניאותים לפצות אותו בסכום פיצויים נכבד, אילולא כן אתבע אותם על מעשי העוולה שעשו.

לא בכדי אמרו חז"ל שהמלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים, ועוד הוסיפו והחמירו כי "כל היורדין לגיהנם- עולים, חוץ משלשה שיורדין ואין עולין. ואלו הן: הבועל אשת איש, המלבין פני חבירו ברבים, והמכנה שם רע לחבירו".[1] (תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף נ"ח, עמוד ב').

יהי רצון שנשמור פינו ולשוננו ונקדש את השתיקה, בבחינת כל ימי גדלתי בין חכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה (פרקי אבות פרק א' משנה יז'), שלא נהפוך את חופש הביטוי לחופש הגינוי ונעשה שימוש מושכל בנשק החזק ביותר של האדם - פיו!!!

לידור איזון, עו"ד 

למאמרים נוספים בנושא: https://www.lidorlaw.com/index.php?route=blog/category