מבוא למאמר

"הנגר הזה שקרן..."

"עורך הדין הזה רמאי..."

"בחנות הזו מוכרים בגדים מזויפים..."

אמירות אלו ודומיהן שגורות בפי ההמון כדבר שבשגרה, האם הן מהוות לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע ?

חוק איסור לשון הרע

כבר כאן, אקדים ואומר כי חז"ל הפליגו בשבחו של האדם ששומר פיו ולשונו, עליו הכתוב אומר: "מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע, ושפתיך מדבר מרמה, סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו"[1] רוצה לומר, טרם אגש לשאלה המשפטית אדגיש כי מי שחפץ בחיים טובים וארוכים צריך לשמור על לשונו, מובטח לו האור שגנוז לצדיקים מימי בראשית, ואין דבריי דברי מליצה!!!

אחת מהסיבות שהקדמתי הקדמה ממקורות המשפט העברי,  נובעת מתוך העובדה כי חוק איסור לשון הרע מסתמך עליו ועל ספרו של החפץ חיים,[2] כך לדוגמא סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, מגדיר לשון הרע כפרסום דבר  "שעלול" לבזות אדם, כלומר: אין צורך שהאדם יתבזה בפועל, אלא די בפוטנציאל שגלום באמירה.

תנאי נוסף הוא, כי האמירה תהא לאוזני אדם נוסף מלבד הנפגע (סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע).

פיצוי בגין לשון הרע

החוק במדינת ישראל קבע כי אדם שמדבר לשון הרע על רעהו יפצה אותו בפיצוי ללא הוכחת נזק בסך של עד 50,000 ₪, וכאשר האמירה נאמרה מתוך כוונה לפגוע יהיה ניתן לתבוע סכום של עד 100,000 ₪ ללא הוכחת נזק (סעיף 7א לחוק).

חשוב לציין כי זהו אחד החוקים היחידים במדינת ישראל שניתן להגיש קובלנה פלילית כנגד אדם שדיבר לשון הרע. אם יורשע האדם יהיה לדבר השלכות קשות לגביו (סעיף 8 לחוק).

מתי לא יהווה הפרסום לשון הרע ?

החוק מגן על אמירות מסוימות, כגון אמירה שמהווה פרסום "שהמפרסם חייב לעשות על פי דין או על פי הוראה של רשות המוסמכת לכך כדין או שהוא רשאי לעשות על פי היתר של רשות כאמור" (סעיף 13 לחוק) או כאשר היה אמת בפרסום ויש בו "עניין ציבורי" (סעיף 14 לחוק). הפסיקה קבעה כי "עניין ציבורי" הוא דבר שיש בו תועלת לציבור, אין כוונתו לשמש שובע לאוזני השומעים הנהנים מדברי רכילות, אלא שצריך שתצמח מהפרסום תועלת לציבור ובכך יישמר אינטרס ציבורי.

קיימת גם הגנה מכוח פרסום שנעשה בתם לב בנסיבות מסוימות כמופיע בחלופות שבסעיף 15 לחוק.

לקראת סיום

בפרשת השבוע "ויגש" – אנו עדים למפגש יוצא דופן בין אחיו של יוסף עימו, בו רואים את מסירות נפשו של יהודה עבור בנימין, כי ערב הוא הנער, וכמו בכל שנה עיניי מתמלאות דמעות לנוכח חזרתו בתשובה של יהודה אודות מעשיו (השלכת יוסף לבור), ונזכר אני כי הכל התחיל בכך שיוסף הוציא דיבתם: "וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם" (בראשית לז ב), וכמה ייסורים עברו האחים עד שזכו להיות יחד שוב, ויכול להיות שהכל היה נמנע אילולא שמר יוסף את פיו ולשונו, הגם שדבריו היו אמת מוחלטת והמציאות הוכיחה זאת. לא אכחד, ובוודאי שמניעים נוספים הובילו למעשה האחים (קנאה ועוד), אך לפשט הדברים אני מתייחס, ורוצה אני לפתור את עצמי בכך לצורך מאמר זה.

מסקנות

עצה טובה היא כי אנו כבני אדם נשתדל ככל שניתן לשמור על מה שיוצא לנו מהפה, שלא נתבייש להשתמש בבושה כדי שתשמור עלינו טרם מעשינו. דברים אלו יפים מבחינה חוקית, חברתית ואמונית!  

לפגישת ייעוץ – 0507-331-551   

למאמרים נוספים מהמשפט האזרחי : https://www.lidorlaw.com/index.php?route=blog/category&article_category_id=59